"אל תשתפו, אל תשתתפו" היא הכותרת הבומבסטית של הסרטון המדובר החדש
שהופץ השבוע בכל רחבי האינטרנט. הסרטון הקצר, שקיבל את השראתו מפינת "טוויטים
מרושעים" מתוכנית הלייט- נייט של המנחה האמריקאי והקומיקאי, גי'מי קימל, מציג
את סלבריטאי ישראל קוראים בקול טוקבקים שליליים ומרושעים שנכתבו עליהם ברשת.
בסרטון, ממש כמו בפינה המדוברת, סלברטיאים מקריאים
טוקבקים מרושעים שנכתבו עליהם בכל רחבי האינטרנט. היוצרים הישראליים החליטו לשנות את
הגישה שנהוגה בתוכניתו של קימל (הומוריסטית וקלילה) ויצרו סרטון הומני, רגיש שלא משאיר
עיניים יבשות בסביבה לאחר הצפייה בו.
נראה שמשהו מתחיל להשתנות כאן, בזירה האינטרנטית
שלנו. העולם הופך מודע יותר ויותר לכוח העצום שטמון ברשת הגלובלית הזאת, וגם להשפעות
מרחיקות הלכת שיש לה, אפילו על הגורל שלנו כחברה ואינדיווידואלים.
ההבנה כי למילים יש משמעות עצומה על חיינו, היא
קונספט עתיק יומין. המושג "חיים ומוות ביד הלשון" מבהיר לנו את כוחה של מילה
להפוך גורלות, לטוב ולרע. הידיעה כי אנו אחראים ברמה מסוימת על החיים שלנו, מעניקה
לנו מודעות ואחראיות אישית על ההתבטאויות שלנו במרחב הציבורי והבינאישי.
אותו המסר מנסה לעבור אלינו בצורה חדשנית יותר בכל
הנוגע לטכנולוגיות שמציפות את הסביבה שלנו. מהפכת הסמארטפונים גרמה לרשות למלחמה בתאונות
הדרכים להגיד לנו שבעצם, מילים יכולות להרוג גם בכביש. כל פעולת הסתמסות בזמן נהיגה
משמעותה סיכוי לפגיעה עצמית, וגרוע מכך- פגיעה בסביבה.
עכשיו, יוצרי הסרטון מנסים לתאר לנו באמצעות רגש
אנושי וסלבריטאים (שילוב קדוש לכל הדעות) שגם למילים אנונימיות ברשת יש השלכה על החיים
האמיתיים שמחוץ למסך.
אשת העסקים וחברת הכנסת לשעבר פנינה רוזנבלום, המאסטר
שף אייל שני, הבלוגר והיוצר עומרי חיון ועוד רבים אחרים מדגימים לנו בצורה הכי פשוטה
ואנושית, את הכאב העצום שטמון באלימות ברשת. במילים הקטנות שחודרות פנימה וגורמות לנו
להתכנס לתוך עצמנו ולכאוב. כל שורה שהם מקריאים למצלמה כאילו צובטת אותם ואותן עמוק
בפנים. אנו סוף סוף רואים את הסלבריטאים שלנו מביעים רגש אחר, עמוק יותר ובעל משמעות
רבה יותר מההצגה המנצנצת שהם מעמידים על מסכי הטלוויזיה שלנו.
קורה כאן משהו טוב. הכאב הזה, ההזדהות. הם טובים
לנו כחברה. הגיע הזמן שנקבל סטירה לפנים. הגיע הזמן שנראה איך נראית ילדה צעירה שקוראת
תגובות נאצה שנכתבו עליה, בלי שום סיבה הגיונית. אם לא נזדעזע עכשיו, זה כבר לא יקרה
לנו לעולם. הגיע הזמן שנפסיק להסתתר מאחורי חומת המגן האנונימית של האינטרנט, ונקלוט
שגם בצד השני יושבים בני ובנות אדם. מורכבים ונפלאים, מוזרים ויפים ממש כמונו. גם אם
הם בפריים טיים של ערוץ 2, וגם אם הם יושבים בשולחן האחרון בפינת הכיתה שלנו. מילים
יכולות להרוג, את החברה שלנו ואת האנושיות שבנו.
אני ממליצה לכם לקחת כמה רגעים ולהשקיע מחשבה בנושא.
האם גם אתם רואים תגובות כאלה ? האם גם אתם מתלבטים לפעמים כיצד להגיב? האם קרה לכם
שנפגעתם? האם קרה לכם שלא התאפקתם והגבתם בצורה פוגענית כלפי אחר? והשאלה הכי חשובה
– איך אפשר לעצור את זה?
