מאת מורן מישל
אני זוכרת כמה מריבות
היו לי עם ההורים שלי בתור ילדה.
אני, כמובן, רציתי לעשות מה שבא לי. הם, לעומתי, רצו לדעת איפה אני, עם מי, מתי אחזור ואם יש שינויים.
אני, כמובן, רציתי לעשות מה שבא לי. הם, לעומתי, רצו לדעת איפה אני, עם מי, מתי אחזור ואם יש שינויים.
באמת שלא הבנתי אותם.
מה הם דואגים כל כך? מה כבר יכול לקרות בעיר שהיא חצי כפר?
אז הקפדתי לא ללכת בסמטאות חשוכות, לא לדבר עם זרים ולהגיע באיחור של פחות משעה.
ואז, עונש מאלוהים, גדלתי וקיבלתי ארבע בנות משלי.
טוב, נו... ברור שלא עונש. ילדים הם הברכה שלנו, אבל עכשיו אני לגמרי מבינה את ההורים שלי.
אז הקפדתי לא ללכת בסמטאות חשוכות, לא לדבר עם זרים ולהגיע באיחור של פחות משעה.
ואז, עונש מאלוהים, גדלתי וקיבלתי ארבע בנות משלי.
טוב, נו... ברור שלא עונש. ילדים הם הברכה שלנו, אבל עכשיו אני לגמרי מבינה את ההורים שלי.
להיות הורים לילדים
היום מחייב פי כמה וכמה מאמצים ומעורבות כדי להיות ערבים לביטחונם ולשלומם.
הסימטה החשוכה המיתולוגית, שהדאיגה כל הורה לבנות בשנות ה90 של המאה הקודמת, היא היום הדרך הראשית והמפחידה שבה הולכים ילדינו, ללא הבדל מין.
אי אפשר להתחמק ממנה. היא לא דרך צדדית, היא לא שביל עוקף, היא כיכר העיר.
אני זוכרת את הדאגות שהיו לי כשהן היו קטנות.
בגן ילד נשך אותן, בכיתה א׳ מישהו לעג, בכיתה ד׳ חבורות של בנות איימו זו על זו בחרם.
דאגות רגילות שהן הקטנות שבדאגותינו, משום שהן חשופות. יש להן שם ופנים ואבא ואמא, אפשר להתמודד איתן.
את הפחד האמיתי שבהורות נוסח שנות ה-2000 פגשתי כשלראשונה חיברנו אותן לרשת.
נכון, תגידו – ׳אז תנתקו׳.
הסימטה החשוכה המיתולוגית, שהדאיגה כל הורה לבנות בשנות ה90 של המאה הקודמת, היא היום הדרך הראשית והמפחידה שבה הולכים ילדינו, ללא הבדל מין.
אי אפשר להתחמק ממנה. היא לא דרך צדדית, היא לא שביל עוקף, היא כיכר העיר.
אני זוכרת את הדאגות שהיו לי כשהן היו קטנות.
בגן ילד נשך אותן, בכיתה א׳ מישהו לעג, בכיתה ד׳ חבורות של בנות איימו זו על זו בחרם.
דאגות רגילות שהן הקטנות שבדאגותינו, משום שהן חשופות. יש להן שם ופנים ואבא ואמא, אפשר להתמודד איתן.
את הפחד האמיתי שבהורות נוסח שנות ה-2000 פגשתי כשלראשונה חיברנו אותן לרשת.
נכון, תגידו – ׳אז תנתקו׳.
אבל אי אפשר. זה החוג
החברתי שלהן.
שם הם נפגשות עם חברים. זה גן השעשועים שלהן.
אבל בשונה מגן השעשועים שבו אנחנו רבנו עם חברים- שבו נקלעו חבורות ילדים לתגרות, שבו עברו מבוגרים ויכלו להפריד, ובכלל להשליט תחושה שאנחנו לא מצויין בוואקום, שיש מי שרואה- גן השעשועים של ימינו הוא סימטה חשוכה.
אם הם לא משתפים אותנו אין לנו דרך לדעת באמת מה קורה בין המתקנים.
מה שאפשר לראות על קיר הפייס שלהם- נעלם מעינינו כשהם נפגשים בקירות של הקבוצות הסגורות, וכשמדובר בוואטסאפ, או בסנאפ צ׳אט, או בהודעות מוקלטות.
אני מרגישה לפעמים שאני מאבדת שליטה כשאני מבינה שמאז המעבר לחטיבה התווספו כל כך הרבה פרצופים לא מוכרים לרשימת החברים של הגדולה בפייס, שמסתבר שכולם ״מהשכבה״ . ׳חצי הכפר׳ שלי הפך לעיר גדולה. וכך גם השכבות. אבל חוסר המודעות לסכנה ותחושת ה ׳לי זה לא יקרה׳ - לא השתנתה בחלוף השנים.
לפני חודש בערך, באה השנייה שלי, בת 10 בסך הכל.
היא סיפרה שבבית הספר העבירו להם הרצאה מעניינת.
מעניינת? בבית ספר?! ושהיא תודה בכך?? ישר נדרכתי...
מסתבר שדיברו איתם על אלימות ברשת. מה נחשב לאלימות, על מה חשוב לדווח, למה צריך להיות ערים, ומי יכול לעזור.
נו?, שאלתי- מי יכול לעזור? אולי מישהו יגיד לי בבקשה מי יכול לעזור?
״קוראים לזה ׳הכפתור האדום׳ ״ , היא אמרה, וסיפרה בדיוק איך זה עובד.
במילים שלה היא פשוט ניסתה להגיד ׳איך לא חשבו על זה קודם?!׳
לילדים שלנו מתחילה לחלחל המודעות לסכנה.
קרו כבר מספיק מקרים שגבו מחירים גבוהים בשביל להגיע לכך, לכן הם יודעים ממה צריך להיזהר ולפחד.
אבל זה לא מגניב להתלונן, זה לא מגניב להיות הנפגע. (ולאחרונה הוזהרתי שזה גם לא מגניב להגיד מגניב.)
אז הנה רשת בטחון שמתאימה בדיוק למידותיהם ולצורך העכשווי.
הבת שלי מיהרה הביתה לספר לי על זה, וביקשה שנוריד ונתקין את הכרום מיד במקום הדפדפן שיש לנו, כי היא הבינה שיש כאן משהו שמדבר בדיוק בשפה שלה. כפתור קטן שנותן מענה לצורך ומגן גם מפני פגיעה בתדמית ומ׳ מה יגידו׳.
הם יודעים שמסוכן להם שם, אנחנו בסך הכל צריכים להגיד ׳תהיו ערניים, ואנחנו נעשה כל מה שאפשר כדי לשמור עליכם׳. ואם צריך להוריד דפדפן חדש וכפתור אחד אדום, אני על זה.
_________________________________________________________________
על הכותבת:
שם הם נפגשות עם חברים. זה גן השעשועים שלהן.
אבל בשונה מגן השעשועים שבו אנחנו רבנו עם חברים- שבו נקלעו חבורות ילדים לתגרות, שבו עברו מבוגרים ויכלו להפריד, ובכלל להשליט תחושה שאנחנו לא מצויין בוואקום, שיש מי שרואה- גן השעשועים של ימינו הוא סימטה חשוכה.
אם הם לא משתפים אותנו אין לנו דרך לדעת באמת מה קורה בין המתקנים.
מה שאפשר לראות על קיר הפייס שלהם- נעלם מעינינו כשהם נפגשים בקירות של הקבוצות הסגורות, וכשמדובר בוואטסאפ, או בסנאפ צ׳אט, או בהודעות מוקלטות.
אני מרגישה לפעמים שאני מאבדת שליטה כשאני מבינה שמאז המעבר לחטיבה התווספו כל כך הרבה פרצופים לא מוכרים לרשימת החברים של הגדולה בפייס, שמסתבר שכולם ״מהשכבה״ . ׳חצי הכפר׳ שלי הפך לעיר גדולה. וכך גם השכבות. אבל חוסר המודעות לסכנה ותחושת ה ׳לי זה לא יקרה׳ - לא השתנתה בחלוף השנים.
לפני חודש בערך, באה השנייה שלי, בת 10 בסך הכל.
היא סיפרה שבבית הספר העבירו להם הרצאה מעניינת.
מעניינת? בבית ספר?! ושהיא תודה בכך?? ישר נדרכתי...
מסתבר שדיברו איתם על אלימות ברשת. מה נחשב לאלימות, על מה חשוב לדווח, למה צריך להיות ערים, ומי יכול לעזור.
נו?, שאלתי- מי יכול לעזור? אולי מישהו יגיד לי בבקשה מי יכול לעזור?
״קוראים לזה ׳הכפתור האדום׳ ״ , היא אמרה, וסיפרה בדיוק איך זה עובד.
במילים שלה היא פשוט ניסתה להגיד ׳איך לא חשבו על זה קודם?!׳
לילדים שלנו מתחילה לחלחל המודעות לסכנה.
קרו כבר מספיק מקרים שגבו מחירים גבוהים בשביל להגיע לכך, לכן הם יודעים ממה צריך להיזהר ולפחד.
אבל זה לא מגניב להתלונן, זה לא מגניב להיות הנפגע. (ולאחרונה הוזהרתי שזה גם לא מגניב להגיד מגניב.)
אז הנה רשת בטחון שמתאימה בדיוק למידותיהם ולצורך העכשווי.
הבת שלי מיהרה הביתה לספר לי על זה, וביקשה שנוריד ונתקין את הכרום מיד במקום הדפדפן שיש לנו, כי היא הבינה שיש כאן משהו שמדבר בדיוק בשפה שלה. כפתור קטן שנותן מענה לצורך ומגן גם מפני פגיעה בתדמית ומ׳ מה יגידו׳.
הם יודעים שמסוכן להם שם, אנחנו בסך הכל צריכים להגיד ׳תהיו ערניים, ואנחנו נעשה כל מה שאפשר כדי לשמור עליכם׳. ואם צריך להוריד דפדפן חדש וכפתור אחד אדום, אני על זה.
_________________________________________________________________
על הכותבת:
מורן מישל, בת 35 ואמא ל-4 בנות בגילאי שנה וחצי עד 12 וחצי. בעלת חברת as-is לשיווק וקידום באינטרנט ואחראית על תחומי נראות ותוכן רשתות חברתיות. כותבת בלוג אישי במגזין האינטרנט לנשים "סלונה".
_________________________________________________________________
ראיתם מקרה אלים ברשת שאתם חייבים לספר עליו? הייתם קורבן להתעללות בפייסבוק? זאת ההזדמנות שלכם להעלות את המודעות לנושא ולקחת חלק בבלוג הכפתור האדום. כתבו לנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה